top of page

PLEASE DO NOT TOUCH

Miniatures on podiums, Limbus Gallery, Tel Aviv, Israel

הארץ, מוסף תרבות וספרות, עוצם עין אחת / עוזי צור

גלמים כשלעצמם

ענת עופר: "נא לא לגעת"- גלריה לימבוס תל אביב

עמוק במקלט המגונן של גלריה לימבוס, שורדות כמו בכוחות אחרונים עבודותיה השבריריות של ענת עופר. אם תפר את האיסור ותיגע בהן, יתפוררו מול עיניך. מתוך מגירותיה של סבתה, דלתה ענת עופר רסיסי זיכרונות ואיחתה אותם מחדש. בסבך כמעט בלתי נראה של קורים עדינים היא בוראת חיות ישנות חדשות. היא מצליחה בזכות האובססיביות הכינה והעידון המדהים, לחרוג מהזרם הליאה, שהיה כבר לזרא, של אומנות ה"אובייקטים" ומחזורם תחת אצטלה של מיניות או כל רעיון פסבדו אופנתי אחר.

לאחר שהחבלים שמתחה על פני חדרים שלמים, הלכה ונזדערה, החבלים היו לחוטים, החוטים לקורים ואלה עוטפים עבודות מיניאטוריות, בתחושה אוורירית חסרת משקל של קורי עכביש.

בתערוכתה האחרונה בגלריה גרוס ליפפה עופר את "שברי ליבה" לפקעת שניתקה מהקרקע ורק קורים דקיקים עיגנו אותה אליה- וכך מחותלת כמומיה קטנה שייטה לא-שייטה לה באור. ועכשיו, מעל קנים לבנים גבוהים וצרים מרחפים או נחים החיבורים הטוויים, והאור הכמעט דרמטי, הנופל מלמעלה מדגיש אותם: מובייל מתערסל של חוט שחור דק ופרוע, היוצר פקעת סבוכה שבה תפוסים ווים מעוקלים. מעין שרפרף זעיר שגופו נעקר באין סוף כפיתות של חוט כהה ודק. מתוך השתי וערב מזדקרים גבעולים קטנטנים ובראש כל אחד טיפת צוף קרושה בהירה. על פיסת עץ קטנה מלבנית נטעה עופר שלוש שורות של ענפים זערוריים, ולמרות המזעור הרי זה עולם בפני עצמו. לכל ענף תנועה ועווית משלו, וביחד הם כעין חורש מוזר המטיל צל מדויק והזוי.

מובייל יפהפה ובו טבעות חומות, כמו תולעים שמנות מיובשות, תפוסות במארג דליל של חוט ברזל דקיק, כשאת הכל עוטפים קורי עכביש המזדהרים באור, שקופים כמעט כגולם שמת באיבו. המובייל הקליל המפוחלץ הזה נע חופשי באוויר, צף מעל הכן שעליו הוא יוצר צלליות עדינות- קומפוזיציה אורגנית מלחשת.

יום שישי 20 בנובמבר 1998

Uzi Zur, Haaretz, Culture and Literature section / Closed One Eye

Cocoons as They Are

Anat Ofer: “Please do not touch” Limbus Gallery, Tel Aviv.

 

Deep inside the protective shelter of Limbus Gallery, the fragile works of Anat Ofer are hung, as if by a thread.  If you will transgress the prohibition and touch them, they will dissimilate in front of your eyes. From the drawers of her grandmother, Anat Ofer drew shreds of memories and united them back together. In an almost invisible tangle of gentle webs, she creates new old animals. She succeeds, thanks to her candid obsessiveness and incredible refinement, to deviate from the tiring stream, which already become infamous, of the “objects” art and their recycle under a pretense of sexuality, or any other pseudo-fashionable idea.   

After the ropes she had pulled over entire rooms went and gotten smaller, the ropes became strings and they wrap miniature works, with an airy, weightless feeling of spider webs.

In her last exhibition in Gross gallery, Ofer tied the “broken pieces of her heart” to a ball of twine that lifted from the ground, being anchored to it only with slim webs. This way, wrapped as a little mummy, it is floating, not-floating, in the light. And this time, above high and narrow white canes, floating or resting are the weaved connections, and the almost dramatic light, falling from above, emphasizes them: a cradled mobile of a wild, thin, black string creates an entangled ball of twine, in which curved hooks are captured.  A sort of a tiny stool, whose body was ripped in endless knots of a dark and thin string; out of the warp and weft, tiny stems erect and on the top of each one, a light crochet drop of nectar.

On a small rectangle piece of wood, Ofer planted three lines of minuscule branches. Despite the minuscule size, it is a world of its own; each branch has its own movement and twitch; and together they are like a weird forest casting an accurate, delusional shadow.   

A beautiful mobile with brown rings, like fat, dried worms, captured in a thin weave of a flimsy iron string, is completely encircled by spider webs that glow with light, transparent almost as a pupa that dies in its bud. This light, stuffed mobile, moves freely in the air, floating over the stand on which it creates gentle shadows- an organic, whispering composition. 

 

 Friday, November 20, 1998.

Angela Levine, The Jerusalem Post, Culture and Literature section

ANAT OFER, shows a set of miniature objects which have been painstakingly assembled by winding or gluing extremely fine threads of cotton and wire onto corks, bottles, stones, and condoms. In addition, some pf these fragile constructions are topped off by cob-webs stretched over a cradle of pins. While the majority of these pieces are displayed on pedestals, a few are suspended from the ceiling. These are in forms of cocoons, with tiny objects such as nails held within them, like flies caught in a spider’s web.

Although Ofer’s constructions aim to give new life to old and discarded things, they evoke mainly morbid thoughts. One can view them as metaphors for the disintegration of the human body; the phrase “dust to dust” contained in the Christian burial coming to mind (Limbus Gallery, Tel Aviv).

November 27, 1998

© 2021 by Anat Ofer

  • Instagram
bottom of page