הסטודיו והעבודה האומנותית, הם עבורי מרחב ביתי ואל-ביתי. מרחב בו אני מחפשת תרגום ויזואלי של מורכבות העולם הפנימי האנושי ויחסיו עם סביבתו ומופתעת כל פעם מחדש. משתמשת בחומרים אקספרסיביים מגוונים, אני עובדת קודם כל בלהט חווית הדימוי והחומר, ללא עצירה ומבט מרחוק.

מעיסוק אובססיבי בחומרים שבריריים כקורים ואוביקטים מתפוררים ועד בניית קירות וחדרי חוטים, אני עוסקת בשנים האחרונות דווקא דרך הציור, בסבך הנפש, דרך שפת ״הריבוי״. מרותקת לעולם בו ריבוי הגירויים הוא חלק מחוויית החיים, אני צוללת לתוך ״הריבוי״ הסוער שבתוכי, ומתרגמת אותו לשפה אומנותית בה ריבוי קוים, כתמים, ומקצבים בתוכם אני מחפשת משמעות. כריקוד שהתנועות החוזרות בו הן כדופק, המאפשר הצצה מתוך נופי יומיום, אל השדים, הספק נראים וספק מדומיינים.

הערים הסמויות מעין, כמו ביצבצו בציוריי מעצמן וחיברו אותי בדיעבד עם ספרו הנפלא של איטאלו קאלוינו בו משתף מרקו פולו את הקיסר הסיני בערים בהם הוא מבקר במסעותיו עד שהקיסר מתחיל לזהות אותן במצבי נפשו. כך מצאתי שותף סמוי למסעותיי שלי, לערים החלומיות והדמוניות שבתוכי בהן אני גרה, בונה והורסת ואת פשרן ממשיכה לחקור.